גמליאל כהן ז"ל

גמליאל כהן נולד בסוריה, דמשק ב-10.4.1922, בן לבתיה (בהייה) וברוך אל-עג'מי – כהן.
 
בינואר 1944 בגיל 22 ניסה (יחד עם עוד 4 חברים) לעלות לארץ דרך לבנון וכאשר ניסה לחצות את הגבול בראש הנקרה הוא נעצר ונכלא בכלא בצור, בלבנון, למשך חודש. לאחר ששוחרר הוא וחבריו חצו את הגבול דרך מארג' עיון לקיבוץ כפר גלעדי.
 
כאשר הגיע לארץ, גמליאל נפגש במקרה עם בחור דמשקאי שהציע לו לפגוש חברים בקיבוץ בעין חרוד ושם עבד בפלחה במשך שבועיים שם הכיר את דני אגמון, קצין המודיעין של המחלקה הערבית של הפלמ"ח שלימים המליץ לצרף את גמליאל למחלקה הערבית של הפלמ"ח.
 
בעבודתו בקיבוץ עין חרוד גמליאל פגש 2 בחורות ממחנות העולים שהיו בהכשרה שעמדה לצאת לבית הערבה, הוא שאל אותן אם הוא יכול להצטרף וכשנענה בחיוב הוא עבר להכשרה של קיבוץ בית הערבה. בזמן שהיה בבית הערבה יגאל אלון החליט על הקמת המחלקה הערבית והוא גויס באפריל 1945 למחלקת המסתערבים של הפלמ"ח שישבה בקיבוץ אלונים.
 
לאחר הכשרה כמסתערב, ופעילות בתחומי מדינת ישראל הוא קיבל מקאדי ביפו, בהתחזות לפליט פלסטיני,  תעודת זהות על שם יוסוף אל-חאמד, וזה השם שליווה אותו בכל פעילותו כמסתערב.
ב-18 בינואר 1948, נשלח לבירות להקים בסיס של הפלמ"ח ובהמשך לקלוט את המסתערבים שהגיעו אחריו.
המטרה הייתה לבצע פעילויות בלבנון, כשהשיא היה בנובמבר 1948 - פיצוץ והטבעת היאכטה של היטלר "איגריס" אותה רצו הלבנונים להסב למשחתת.
המסתערבים יצאו גם מבירות לסוריה על מנת להקים שם בסיס ופעילות מודיעינית.
בשנת 1950 פורקה המחלקה הערבית וגמליאל סגר את הבסיס בבירות וחזר לארץ.
 
בארץ גויס גמליאל לצה"ל לחיל מודיעין. משם הוא הועבר למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
פעילותו במוסד היתה בחו"ל תחת זהותו הפלסטינאית.
בשנת 1952 גמליאל נסע לפריס תחת זהות כפליט פלסטיני וכך הוא למד בסורבון  עיתונאות. במסגרת זו הצליח להתקבל לעבודה כסטודנט בשגרירות ערבית.
בפריס הוא התחתן עם עליזה טחן.
לאחר שחזר מפריס לארץ נולדה בתו, בטי, ולאחר שנה ב-1958 הוא יצא לשליחות באוסטריה, הפעם כמשפחה.
באוסטריה עבד גמליאל בכיסוי של עיתונאי פלסטיני שכתב לעיתונים ערביים כפרילנסר, ושם יצר קשרים עם דיפלומטים בכירים זרים, ביניהם ערבים, וכן עם פעילים נאצים.
בתקופת שהותו בוינה הוא נשלח לסקר כעיתונאי פלסטיני, ועידות ערביות באפריקה ובאו"ם.
באוסטריה נולדה הבת השנייה, סמירה כיום מירה.
לאחר 3 שנים בשנת 1961 גמליאל ומשפחתו שבו לארץ, בה נולדה בשנת 1962 הבת השלישית, איריס.
 
לימים, בהיותו פנסיונר מבוגר, גויס גמליאל ליחידה לסייע בהדרכה ליחידות דובדבן וסיירת מטכ"ל.
לאור עברו ונסיונו רב השנים כלוחם תחת כיסוי ערבי, הדריך חניכים ביחידה בהכרת השפה והלשון הערבית, בנושאים הקשורים לתרבות האסלאם ובתחומים רלוונטיים ללוחמים.
הדרכה זו החלה בשנת 1990 ועד יום מותו בקיץ 2002.
גמליאל השאיר אישה – עליזה, 3 בנות ו-5 נכדים.
חזרה לעמוד הקודם