אהוד (אודי) ארגמן ז"ל

 

נולד בתאריך 11 במאי 1950 בקיבוץ יחיעם

 

נפטר ב- 25 לינואר 2010 ממחלת סרטן

 

מקום הקבורה: בית העלמין ירקון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אודי נולד במאי 1950 בקיבוץ יחיעם, בן בכור להוריו יאיר ורבקה ארגמן, ועם התרחבות המשפחה, אח לשחר דפנה ולירון. הוריו היו ממיסדי הקיבוץ, שעלה לקרקע בשנת 1946, בסמוך לקלעת ג'ידין (היום מבצר יחיעם) בגליל המערבי. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ תחת מצור של חמישה חודשים והדף שתי התקפות. אודי למד והתחנך בקיבוץ יחיעם ומכתה ז' במוסד החינוכי אשרת בקיבוץ עברון. בכיתה י' החל להדריך בשומר הצעיר בקן נהריה. עם סיום לימודיו יצא לשנת שירות במהלכה הדריך בקן השומר הצעיר ביפו.
באוגוסט 1969, ימי מלחמת ההתשה, התגייס ליחידה. הוא שירת בצוות ביבי ואהב מאוד את השירות ביחידה, את עשייתה ואת הפעילות עם חבריו לצוות. בצוות בלט אודי בזכרונו המעולה, באופיו הרגוע והנינוח, ביסודיות ובערכיות ההומנית עימן ניגש לכל משימה, בכושר ההליכה הגבוה וביכולות הניווט שלו, והיה אהוב ומוערך מאוד ע"י חבריו וע"י ביבי. גם לאחר שחרורו, בתום שלוש שנות השירות הסדיר, היה קשור מאוד לחבריו בצוות ולפעילות היחידה, ואף טרח לארגן מספר אלבומי תמונות המהווים עד היום בסיס לזיכרון. במסגרת שירות המילואים ביחידה, נלחם אודי בקרבות בסיני, במהלך מלחמת יום כיפור. הוא המשיך לבצע מילואים ביחידה שנים רבות.
לאחר המלחמה יצא ללימודי חקלאות, שנה ראשונה למד בהר הצופים בירושלים ולאחר מכן המשיך את לימודיו לתואר ראשון ושני בפקולטה לחקלאות ברחובות. במקביל ללימודיו עסק בעבודות שונות: שמירה בלילות, קטיף תפוחים בחופשות הקיץ, תפיסת דגיגי בורים בשיטפונות הנחלים בחורף ועוד... וזאת על מנת לממן את חייו ולימודיו באותה תקופה. הפרויקט המרכזי שבו השקיע מזמנו, במקביל ללימודיו, היה הקמת חוגי הסיירות כתנועה כלל ארצית. ב'בית נחמיה' שבירושלים פעל כבר שנים חוג סיירות, שהוקם ע"י בוגרי היחידה. לאור הצלחתו, הוחלט להרחיב את הפעילות במודל זה לפרישה ארצית, בחסות החברה להגנת הטבע – ולאודי היה חלק מרכזי בהובלה של מהלך זה. אודי כתב את ספר ההדרכה הראשון של חוגי הסיירות; יחד עם אברהם פדר הדריך את הקורס הראשון של מדריכים לחוגי הסיירות; והקים והדריך במשך כמה שנים חוג סיירות במושב ניר צבי. אודי אהב מאוד את נושא הניווט, את ההליכה בשטח הפתוח ואת ההדרכה של בני הנוער בתחום זה. בשנת 1979 חזר אודי לשרות הביטחוני והחל לעבוד ב"ארבע". הוא היה שותף להקמת מדור חדש, מדור 'מרחבים', שהפך עם השנים לענף. אודי אהב מאוד את עיסוקו ב'מרחבים', היווה מוקד ידע מקצועי בתחומו, וגם עמד בראש המדור מספר פעמים. הוא הקדיש לעבודתו במדור, אותה תפס כשליחות, את מרבית זמנו ומרצו. במהלך שירותו זה, שנמשך עד שנת חייו האחרונה, אף זכה שתרומתו תוכר עם קבלת פרס ביטחון ישראל, ופרס מפעל חיים מראמ"ן.
בשנת 1982 יצא לאור הספר 'בטרם האיר הבוקר', ספר הזיכרונות של אברהם קוסטיצקי, איש העליה הראשונה, ממיסדי המושבות מטולה ויבניאל, סבא רבא של אודי. במשך שנים, אודי סייע לדודו, יוסף ארגמן, בעריכה של כתביו הרבים של סבו, והקדיש לכך ימים, ובעיקר לילות רבים. בחורף 2010, כשהוא שוכב בבית החולים בתל השומר, ימים אחדים לפני שעצם עיניו בפעם האחרונה, הוא כתב את ההקדמה למהדורה המחודשת של הספר, שיצאה לאור לאחר מותו בשנת 2011.
אודי נישא למרים בשנת 1986 ויחד גידלו את שבעת ילדיהם: ליאל, מוריה, אלעד, רעות, אביגיל, אמיתי ונעמה. נעמה נולדה יומים לאחר שכבר נתגלתה המחלה בגופו של אודי. אודי האמין באלהי אברהם יצחק ויעקוב, והאמין שמשיח ישראל עליו מצביעות נבואות התנ״ך הוא ישוע המשיח. אמונתו באלוהים היתה נר לרגליו והוא גידל את ילדיו על ברכי ערכים אלו, הנחיל להם את אהבת התנ״ך, וחינך אותם לאהבת הארץ ותרומה למדינה. חמשה מילדיו (עד כה) שירתו בצה"ל בתפקידים משמעותיים: ליאל קצינת מודיעין, מוריה מאבחנת פסיכוטכנית, אלעד לוחם בשלדג, רעות ואביגיל בענף 'מרחבים' - שאודי היה שותף בהקמתו, ושרת בו 30 שנה.
לאחר מאבק קשה של אודי ומשפחתו, שנמשך יותר מארבע שנים, הוא הלך לעולמו בינואר 2010.
אודי השאיר אחריו משפחה גדולה וחברים רבים, מתגעגעים ואוהבים.
חזרה לעמוד הקודם