יוסי קולונימוס ז"ל


יוסי נולד באלכסנדריה שבמצרים בשנת 1951. בשנת 1954 עלה ארצה עם הוריו ואחיו יצחק. הם הגיעו דרך צרפת לשער העליה בחיפה.
החיים במעברה היו קשים והם חיפשו קיבוץ דובר צרפתית וכך הגיעו לבית קשת.
בבית קשת נולדה אחותם גילה.
במהלך ילדותו שיחק שחמט ואף זכה באליפות ההתיישבות העובדת.
בסיום יב' התנדב לקורס טיס ובהמשך עבר בהצלחה רבה מסלול של לוחם ביחידה,
נבחר לחייל מצטיין ויצג את היחידה בבית הנשיא.
לאחר הצבא עבד כמאבטח באל על.
ב1975 התחתן עם מירי בת גרעין המחנות העולים ושם הקימו את ביתם.
נולדו נמרוד ואיתי שהעניקו למירי ויוסי חמישה נכדים - מעיין, נועה, עמית, טל ועדי.
יוסי זכה להכיר רק את שלושת הגדולים.
בגיל מבוגר יחסית יוסי הלך ללמוד הנדסה בטכניון והצטרף למפעל אלקטרוניקה מאזני שקל כמהנדס יצור ופיתוח. תרומתו רבה לפיתוח ויצור של מוצרים רבים הנמצאים בכל העולם.
ב1995 יוסי ומירי עברו לכפר תבור. יוסי המשיך לעבוד במפעל בבית קשת עד יום מותו.
הוא היה בעל סף דרישות גבוה מעצמו ואף דרש מאחרים, תמיד עם חיוך וללא ביקורת.
יוסי נפטר מדום לב באמצע החיים, לקראת יום הולדתו ה-60.
יצחק אחיו, נפטר שנה אחריו.
נמרוד בנו הגדול המשיך את דרכו  כלוחם ביחידה.
 
נ.ב.
יוסי היה אוהד מושבע של מכבי תל אביב.
 
 

קטעים על יוסי - צוות "שי" 

-    הכרנו את יוסי לפני כ - 41 שנה כשהגיע אלינו לאחר קורס צניחה כבחור גבוה וצנום עם זוג רגלי 0 ארוכות, שברבות הימים נהפכו לאגדה ביחידה ונשאו אותו לכל מקום, הפכו אותו לנווט ולהולך הכי טוב ש"ראשון המפקדים עד אחרון החיילים" סומך ובוטח בו, הולך אחריו בעיניים עצומות, כשצריך ניווט למבצע מסובך תמיד יוסי מוביל את הכוח לצד המפקד.
-    בתחילת דרכו בצוות היה נחבא אל הכלים ולאט לאט הפך לטוב ביותר כמעט בכל תחום תמיד עם חיוך ממזרי בזווית הפה, תמיד עם נכונות אין סופית לעזור.
-    בשביל מי שהכירו הוא היה ויהיה תמיד מספר 1, תרתי משמע והמבין יבין.
חריף שכל, מהיר מחשבה, עקשן, יסודי וטוב לב נשפך. היה חניך מצטיין בקורס היוקרתי ומצומצם של "בוגרי מדעי הטוריה".
-    יוסי היה אוהב חיים שאהב להתערב על כל דבר. אין דבר שלא היינו מתערבים עליו ואף פעם לא משלמים כי בדרך כלל היינו מפסידים. היה מסוגל לשחק סימולטנית שחמט עם שלושה אנשים ובוא בזמן שש בש איתי. ועוד פעם, תמיד עם חיוך ביישני וממזרי.
-    יוסי בא ממשפחת לוחמים כממשיך דרכו של אחיו יצחק שנחשב ל"אגדה" בצוותנו ואח"כ המשיכו את דרכו גם בניו.
-    היה הGPS של הצוות בכל מובן ועד היום ובכל מקום אם היינו נתקעים, או צריך איזה מסלול לטיול, היינו פונים ישר ליוסי והוא כמו אנציקלופדיה מהלכת שולף מסלולים ומכוון אותנו, אוהב ויודע הארץ בכל המובנים.
-    הדבר המאחד והמשותף לכולנו כאן שכולם אהבו והעריצו אותו. לא היה איש מחלוקת אלא אחד שכולם אוהבים ומעריכים.
-    גם לאחר השירות הצטיין בכל דבר שנגע. את לימודיו בטכניון סיים בהצטיינות למרות שזה היה כבר בגיל מאוחר יחסית. אח"כ הפך לבעל הכי שנישא למירי, אח"כ לאבא הכי טוב ולאחרונה לסבא הכי מדליק.
-    תכונה שאפיינה אותו לכל הדרך היה טוב ליבו וזוכרני שביום קיץ לוהט כשעוד לא היו מזגנים, ישבנו כולם ללימוד ציר מתחת לעץ הענק ופתאום יוסי מופיע עם שני קנקני מיץ פטל קר שרק הוא בדרכו ידע לפלח מהמטבח.
-    קראנו לו סוסו מכיוון שהוריו עלו ממצרים ויוסי הפך ליוסף ויוסף ליוסופ ויוסופ לסוסו מהסדרה המיתולוגית סמי וסוסו. אני זוכר שבמבצע הראשון במצרים הוא בא ואמר לי שאיך שהמסוק נוגע בקרקע הוא משטתח על אדמת מצרים ושר "אנו באנו ארצה".
-    אומרים ש"טובים הם ההולכים ראשונה" ולצערי המשפט הזה מלווה את צוותנו. 
אבנר רון לפני 38 שנים ועכשיו יוסי. 
אז יוסי, בקשה קטנה לנו אלייך - תמסור לאבנר ד"ש ושזוכרים אותו יום יום וחכה לנו שם כי יש עוד התערבויות להתערב.
 
אוהבים אותך כמו תמיד, כל שבט "צוות שי" עם זוגם וילדיהם
 
 
 
    
חזרה לעמוד הקודם