יואל ציבולסקי ז"ל

 

נולד בתאריך 08/04/1956  גדל והתחנך בקרית טבעון.

 

נפטר בתאריך 31/07/1986 מתאונת צלילה.

 

מקום הקבורה : קרית טבעון

 

 

 
 
 
 
 
 
יואל גדל והתחנך בקרית טבעון, בן לאורה ויהודה.
יהודה היה בין מקימי בית ערבה והשתתף ב"ליל הגשרים" במסגרת ההגנה.
בקיבוץ גשר הזיו פגש יהודה את אורה שעלתה מארצות הברית במסגרת "החלוץ" בשנת 1950.
נולדו להם שלושה בנים: גדעון הבכור המתגוררבקיבוץ , יואל ובן הזקונים חגי המתגוררבקרית טבעון.
מגיל צעיר "חרש" יואל את הארץ עם משפחתו ברגל וברכב  בביקורים באתרי  ארכיאולוגיה ושמירת הטבע בישראל ובשטחים.
כמו כן הרבתה המשפחה לבקר במוזיאוני מדע, אומנות או ארכיאולוגיה בארץ, באיטליה, באנגליה  או בארצות הברית. מגיל צעיר, התעניין יואל בהיסטוריה וצייר תמונות גדולות של צבאות בשדות הקרב עם סוסים, עגלות הספקה,שריון, כלי הנשק ודגלים.
כבר בגיל צעיר למד יואל לאהוב את שבילי הארץ, את החי והצומח והשתתף בתחרויות ניווט.
יואל היה שחיין בקבוצת כדור מים של קרית טבעון שהייתה אז אלופת הארץ.
ביום הולדתו ה-16 נסע עם הקבוצה לאליפות אירופה בכדור מים בגרמניה.
בשנת 1973, במהלך מלחמת יום כיפור הקים צוות נוער לאסוף אשפה ולחלוקת חלב.
יואל התגייס ליחידה ב-1974 . מפקד הצוות שלו סיפר כי יואל נראה לו חריג. הוא היה קטן מאד בהשוואה לשאר חבריו. הם יצאו לאימונים ומשימות עם משקל רב ויואל עצמו לא שקל הרבה מכך.
למרות זאת התמודד עם כל הקשיים לא פחות טוב משאר החיילים –   היה עקשן מאוד, קפדן, רציני ותמיד התמצא בשטח.
יואל השתתף במבצע אנטבה כקשר.
במילואים, נבחר לפקד על צוות של חברים.
אמר עליו דובי טל: "מעולם לא רומם עצמו מעל אנשים אחרים. הקרין נינוחות על כל הסובבים .
קראנו לזה - הנוכחות הטובה."
עם השחרור ב-1977 , החל לעבוד כקצין בטחון ב- 'אל על'. במקביל נרשם ללמודי כלכלה חקלאית ברחובות. תוך כדי לימודים  התנדב לסייע נזקקים. לקראת סיום לימודיו ביוני 1982 ,  השתתף יואל במבצע של"ג.
בהמשך בין תקופת מילואים אחת לשנייה   הספיק לגמור את הבחינות לתואר וללמוד ספרדית לקראת המסע בדרום אמריקה.
יואל עם חבריו טיילו באתרים  בדרום אמריקה ובהם: קרחונים בצילי, מפלים ושייט בנהר האמזונס, הקרנבל בברזיל, הלכו ברגל בג'ונגל לחפש ישראלים אבודים, ביקרו במכרות בדיל בהרי בוליביה .
משם המשיך במסעו לאלסקה. באופן מקרי פגש שם אב ובנו ממוצא נורווגי אשר לימדו אותו שיטת בנית בתי עץ מסורתית ללא שימוש במסמרים, ובתמורה לימד אותם עברית, כדי שיוכלו לקרוא את התנ"ך במקור.
בספטמבר 1983   חזר ארצה, לבר מצווה של אחיו חגי.
בפברואר 1984 נסע פעם נוספת לקיצ'קיגן אלסקה שם פגש את קטי בולינג, שעתידה להיות אהבתו הגדולה.
קטי ספרה:
"הייתי במסיבה בבריכה העירונית, קפצתי לבריכה וניסיתי לקלוע סל ותוך רגעים הוא היה לידי ועשינו תחרות. היה לו חיוך נחמד. למחרת, בדרכי לעבודה, אני שומעת פועל בנין שורק לי – 'הלו קטי' . אחרי  ארבעה  שבועות היינו חברים."
יואל הצטייד בשקופיות על ירושלים, בית לחם ונצרת אותן הקרין מספר פעמים בספריה הקהילתית לקהל צמא דעת על המקומות הקדושים בארץ הקודש. לקראת הפסח פנתה אליו הכנסייה הלותרנית בבקשה להנחות את הסדר לכל אוהבי 'ברית הישנה'. יואל מצא עצמו מנחה ערב מול 300 מאמינים , כשהוא קורא את ההגדה הן בעברית והן באנגלית. הכנסייה דאגה להטיס מצות ואוכל כשר לפסח מסיאטל.
בפברואר 1985 החליטו יואל וקטי לנסוע לסין והמזרח הרחוק בדרכם לישראל.
עם הגעתם לישראל שכרו בית בטבעון. קטי למדה באולפן לעברית ולימדה ביולוגיה בכפר חסידים.
יואל קידם את תוכניתו לבנות בתי עץ בישראל. במאי 1986 הם נסעו לארצות הברית שם חתם על חוזה עם חברה לבניית בתי עץ בישראל.
עד לקבלת האישורים לתחילת הפרויקט בארץ נסעו פעם נוספת לקיצ'קיגן.
קטי התכוננה לחתונה ויואל מצא עבודה בדייג ספינות.
בדרך הזרה מהפלגה של 36 שעות בים סוער ובמזג אויר גרוע,  התקרבה סירתו של יואל לסירה 'תקועה'. הקברניט שאל אם מישהו מסוגל לצלול ולשחרר את הרשת שנתפסה במדחף. רק יואל, שלא היה צוללן מקצועי, התנדב.
הדו"ח המשטרתי ציין כי בניגוד לנדרש לא  היה אדם נוסף המוכן לצלילה על הסיפון וכמו כן לא היה קיים ציוד צלילה רזרבי. יואל התקרב ככל הנראה למדחף בצד הלא נכון, ובבואו לחתוך את חוטי הרשת חתך לעצמו את צינור האוויר. בהעדר צוללן נוסף וציוד נוסף, לא הצליחו להציל את חייו.
קטי ליוותה  את גופתו 20 אלף קילומטרים לקבורה בקרית טבעון.
 
חזרה לעמוד הקודם