כהן נועם ז"ל

כהן נועם ז"ל

סרן
בן יהודית ויחזקאל
נולד בג' באלול תשכ"ו, 19/8/66 בירושלים
נפל בב' באדר תשנ"ב, 13/2/94
בן 28 במותו
נפל בעת מילוי תפקידו
הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בהר הרצל
 
 
סיפור חייו
 
נולד בירושלים ב-ג' באלול תשכ"ו (19.8.66) להוריו יהודית ויחזקאל. משפחות הוריו עלו לארץ מליטא בראשית המאה ה-19 והתיישבו בחברון.
עד גיל חמש גדל בירושלים בשכונת גבעת מרדכי ולאחר מכן בשכונת קרית-משהבבירה. למד בבית הספר הממלכתי-דתי השכונתי "מימון" ולאחר מכן בתיכון התורני "הימלפרב" בירושלים. תשע שנים היה חבר בתנועת "בני עקיבא" - חניך בשבט "צוריאל" ומדריך של שבט "אחוה". היה מסור מאד לתנועה והצליח בהדרכה.
בסתיו 1984 התגייס לגולני. בטירונות נפגע ברגלו ושרותו בחטיבה הופסק. לאחר מספר חודשי המתנה והחלמה נמצא מתאים לשרת כמש"ק בסיירת מטכ"ל. נשלח לקורס קצינים. בהמלצה לקורס כתב מפקדו בסיירת: "חייל ברמה אישית גבוהה, מבצע תפקידים באופן מעולה, אחראי מאד, אמין מאד, דייקן ובלתי מתפשר בעבודה אף בתנאי לחץ".
כקצין, מילא נועם בסיירת מטכ"ל תפקידים שונים, האחרון שבהם - קמב"ץ.
כל פעילותו בסיירת סודית וחסויה. עם סיום תפקידו ביחידה, התגייס נועם לשב"כ. קודם לגיוסו זה, בסתיו 1989 ובחורף ואביב 1990, טייל בדרום אמריקה ובארה"ב.
בסתיו 1990 התחיל את שירותו בשב"כ. היה רכז ברמאללה. גם פעילותו בשב"כ סודית וחסויה. בתיקו האישי בשב"כ כתבו מפקדיו: "הצליח להגיע לגיוסים רבים ואיכותיים, שאינם אופיניים לרכז בשנת עבודתו הראשונה... תוך חודשיים מאז היכנסו לתפקידו הכפיל את מערך המקורות... היה לאחד מעמודי התווך של נפת רמאללה... אחד מהרכזים היותר טובים שלנו".
נועם היה בעל השקפת עולם דתית-ציונית ברוח "תורה ועבודה". הוא הקפיד על קיום מצוות, אהב את היפה ואת המהנה שבחיים. היה מלא שמחת חיים והיו לו עשרות חברים וחברות. הוא היה קשור מאד למשפחתו, אהב את הבית ושמח להיות בו. מצא עניין בתינוקות ובילדים והיתה לו שפה משותפת אתם. התכוון לשאת לאשה את מיכל חברתו בקיץ תשנ"ד 1994 .
נועם הקדיש עצמו לביטחון עם ישראל ומדינת ישראל מתוך תודעת שליחות עמוקה. כמעט כל שנות עלומיו - 8.5 שנים מתוך 9.5 השנים שבין גיל 18 לנפילתו בגיל 27.5 - הוקדשו לביטחון.
ביום ראשון, ב' באדר תשנ"ד (13.2.94) יצא לרחוב ברמאללה לאסוף למכוניתו איש חמאס משתף-פעולה. האיש ושני מחבלים נוספים ירו אל רכבו כ-150 יריות. 62 קליעים פגעו ברכב. מאבטחיו של נועם, אנשי שב"כ שישבו בקידמת הרכב, השיבו אש למרות שנפצעו. נועם, שישב במושב האחורי, יצא מהרכב כשנשקו דרוך. בהיותו מחוץ לרכב הוא נפצע אנושות ולאחר מכן נפטר מפצעיו. הוא השאיר אחריו הורים, אחות - מנוחה ואח - משה, קצין בצה"ל ביחידה קרבית.
הרמטכ"ל, רב-אלוף אהוד ברק,  בעדותו בפני "ועדת שמגר" - הועדה שחקרה את הרצח במערת המכפלה - (י"א בניסן תשנ"ד, 23.3.94) דיבר על דמם של יהודים, שנשפך על-ידי מחבלים ערביים לסוגיהם.
כדוגמה למחיר הדמים הגבוה שמשלמת החברה היהודית החיה בארץ-ישראל, הזכיר את נפילתו של נועם ואמר: "נועם כהן - חייל בגולני, אחר-כך קצין בסיירת מטכ"ל, אחר-כך איש שטח של השב"כ. מלח הארץ, מהאנשים שכולנו, בסופו שלדבר, חייבים להם את יכולתנו לחיות פה".
ביום תל-חי, שחל בי"א באדר תשנ"ד, תשעה ימים לאחר נפילתו של נועם ז"ל - שיבח יצחק רבין ז"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון את נועם: "בשורה הראשונה של מלחמת מאה השנים, בקו האש, בין אלה המטילים עצמם אל תוך התופת, אל תוך האש, נמצאים לא רבים והם הטובים שבתוכנו: פעם קוראים להם יוסף טרומפלדור מתל-חי, פעם אחרת נועם כהן מהשב"כ".
 
חזרה לעמוד הקודם