קולברג זיו ז"ל

קולברג זיו ז"ל

רס"ן
בן רחל ועמי
נולד בב' בסיון תשי"ז, 1/6/57 בכברי
נפל בי"ח בסיון תשמ"ב, 9/6/82
בן 25 במותו
נפל בעת מילוי תפקידו
הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בסגולה



סיפור חייו:

זיו בן רחל ועמי, נולד ב-ב' בסיוון תשי"ז( 1.6.1957) בקיבוץ כברי שבגליל המערבי, שנה לאחר שהוריו עקרו ממלכיה ועברו להתיישב בקיבוץ.
כאן הוא מכה שורשים ולכן כאשר מחליטים ההורים כעבור 10 שנים לעזוב את הקיבוץ הוא "מתקומם" אבל זה לא עוזר לו כמובן.
כל בני משפחת קולברג עוברים לגור בכפר סירקין ואיתם גם איריס, האחות הצעירה של זיו. אחריהם יולדו, לימים, האחות דגנית והאח זוהר.
בכפר סירקין חש זיו בן העשר את עצמו בלתי מאושר, לאחר שנפשו נקשרה לחבר'ה הקיבוצניקים בכברי.
בגיל 14 חזר לכברי להמשך לימודיו התיכוניים ונפרד מהמקום עם גיוסו לשירות בחיל המודיעין בצה"ל.
העובדה שזיו היה מרוחק מהבית במשך זמן רב חישלה, ככל הנראה, את רוחו והוא היה חדור אמונה עמוקה ביכולתו. אמרנו מרוחק מהבית, אך לא מנותק, שכן, בזיו הייתה מזיגה פנימית, שבה חברו יחדיו מצד אחד הקפדנות, החספוס- תכונות אשר אותן ספג מהאב עמי, יליד הארץ, איש הפלמ"ח, שהיה ממייסדי מלכיה. מצד שני- הרגישות לסביבה והגמישות, תכונות שאותן ינק מאמו רוחל'ה, ילידת עירק שעלתה לארץ בגיל 16.
"הוא היה רגיש מאוד", מציינת האם, "ותמיד היה מוכן לעזור לזולת. במיוחד אהב ילדים, ואולי היה משום סמל בהשתתפותו במבצע חילוץ הילדים במשגב עם"."זיו", מוסיפה ואומרת האם, "היה שלם עם מעשיו ונהנה מכל רגע בחייו". המשפט החביב עליו היה: "אני באופן עקרוני נגד עקרונות וגם זה לא עקרוני".
זיו התגייס לצה"ל ב- 1975 ושירת בקבע מספר שנים. הוא לא אהב את הצבא ולא את המדים, כי בטבעו התקומם זיו נגד כל מסגרת כפייתית. אבל כאשר הוסברה לו מידת חינותו ומשנתבקש להמשיך בשירותו בצה"ל לזמן קצר נעתר "הזמן הקצר" הזה נתפרש על פני שלוש שנים.
חודשים אחדים לפני שחרורו, בסוף 1980, נפצע זיו.
"ראיתי אותו מתהלך יחף, וכל הזמן מחייך"- נזכרת קצינת נפגעים שביקרה אצלו בבית החולים רמב"ם. אנשי הצוות שלו הביטו עליו מתוך יראה מהולה בהערצה והיו קשבים למוצא פיו. אלה שהכירוהו מקרוב למדו לאהוב אותו- "היה בו משהו. אף פעם לא צעק ולא פקד עלינו, אך הייתה לנו יראה כלפיו".
לקח זמן עד שנוצרה קירבה-אומר אחד מחבריו.
זיו נהנה מאמונם המלא של הממונים עליו גם כאשר עשה את הבלתי מקובל, הם ידעו שאם זיו עושה זה בסדר.
רס"ן זיו ז"ל עשה את שירותו הצבאי באחת מיחידות צה"ל.
הוא נטל חלק במספר ניכר של מבצעים ועל חלקו במבצעים אלה זכה לתעודות הוקרה. האב גילה את התעודות בבית באקראי, "לא ידעתי על קיומן"- הוא אומר-"ואני שומר אותן מפני שאולי עוד נזכה פעם לשמוע על מבצעים שבני השתתף בהם".
לפני כל מבצע הקפיד רס"ן זיו לבוא הביתה כדי לראות את ההורים. "זהו הקמע שלי" היה נוהג לומר.
רס"ן זיו נהרג ב-י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.82) ימים לאחר תחילת מבצע "שלום הגליל", הוא סופח מטעם חיל המודיעין לגדוד שריון, שפרץ בציר החוף, כדי לבצע משימה מודיעינית.
לאחר ביצוע המשימה בחר זיו שלא לחזור לעורף אלא להמשיך עם הכוחות הפורצים.
במסגרת זו נטל על עצמו לפקד על נגמ"ש פינוי בחוד הכוח הפורץ.
בנוסח תעודת הצל"ש-אלוף, שהוענקה לו לאחר מותו מטעם ראש אמ"ן נאמר, כי הוא "ביצע את משימתו תוך סיכון רב בעת פינוי פצוע מטנק בוער תחת אש אויב-נפגע ונהרג.
במעשיו אלו גילה רס"ן זיו קולברג ז"ל אומץ לב, אחוות לוחמים ודבקות במשימה".
אכן, הדחף לעשות מעל ומעבר לנדרש, בצורה טבעית ביותר, והמובנת מאליה, בצורה יעילה ביותר- היה אחד מקווי אופי הבולטים באישיותו של זיו.
 
חזרה לעמוד הקודם