קפלן יוסף ז"ל

רס"ן
בן רחל וישראל
נולד בכ"ד בניסן תש"ב, 11/4/42 בירושלים
נפל בכ"א באדר תשכ"ט, 11/3/69
בן 27 במותו
נפל בעת מילוי תפקידו
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול

סיפור חייו:

בן ישראל ורחל. נולד ביום כ"ד בניסן תש"ב (11.4.1942) בירושלים. יוסף למד בבית-הספר היסודי "המתמיד" שברמת-גן ואחרי שנה של לימוד בבית-הספר תיכון החליט להיכנס לפנימייה הצבאית של בית-הספר הריאלי שבחיפה. זה היה האתגר הראשון שלו בחייו. אחרי שסיים את לימודיו בפנימייה הצבאית גויס לצה"ל בספטמבר 1961 והתנדב לצנחנים בעקבות אחיו הבכור (שנהרג שנתיים לפני-כן בתל-קציר; אף הוא היה צנחן והשאיר לאחיו מעין "צוואה" שבאם לא יראה את ייעודו בנח"ל יתנדב לצנחנים). יוסף יצא לקורס מ"כ וכעבור שנה נשלח לקורס-קצינים. כאשר סיים את הקורס כחניך מצטיין מחלקתי חזר לצנחנים והתקדם בשלבי-הפיקוד עד שהיה למפקד-פלוגה. דרגתו היתה רב-סרן. בתפקיד זה פיקד על פלוגה במלחמת ששת הימים בקרבות בסיני ולאחריה הועבר ליחידה מובחרת בצה"ל ומשם הועבר להיות קצין אגף-המבצעים ביחידת צנחנים. הוא נחשב לקצין מעולה וחייל אמיץ והיה חבר למופת. כמ"פ שמר על המשמעת בפלוגתו. אפשר היה להתווכח ולחלוק על התנהגותו, עד כמה יעיל או דרוש היה הדבר, אבל זה היה אופייני מאוד לגביו. הערכתו לחיילים והערכת החיילים אליו היתה גבוהה ביותר. הוא נתחבב על פקודיו בדרכיו האנושיות השונות. הוא לא הסתכל בדברים מבחינת צבאית של הישגים או ביצועים. מעולם לא אמר שכך וכך צריך להיות, כי אם הסביר את סיבת-המעשה והחיילים קיבלו את ההסבר, כי הוא ניתן באופן חינוכי. הוא דאג לחיילים בלי שידעו על כן; למשל: שבשעת הצורך יהיו מים וברגע הנכון יהיה אוכל מוכן. זה אינו צעד צבאי כל כך, כי אם אנושי. ישר היה יוסף ודיבר אמת - והוכחה לדבר המקרה הבא: בערב אחד כינס מפקד המרחב את מפקדי הפלוגות ולאחר שתפש חיילים מבצעים סיור ללא רשות, "לא ליגלי", וכל מפקד-פלוגה סיפר את שלו למה ביצע סיור כזה או אחר. אך יוסי סיפר לו בפשטות גמורה וביושר-לבב: "נסעתי לטייל עם הפלוגה". חבר אחר שלו ציין את השקט של יוסף שנבע מתוך איזה בטחון פנימי שלו; כל מה שרצה לומר אמר בשקט, בקיצור, בבירור ובקול בטוח. בתפקידו בבקעה נתקל במחבלים ובקרב עמם, במירדף שאירע ביום כ"א באדר תשכ"ט (11.3.1969), נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. אחד החברים סיפר אחרי נפלו שהקבוצה יצאה למירדף במצב-רוח טוב וההרגשה הכללית היתה שהם הגיעו בבקעה לשלימות איזושהי, למערכת משוכללת שהכל היו שותפים בה. האווירה היתה רחוקה מאווירת מלחמה - וכהפתעה באה להם הופעת המחבלים מתוך המערה.

חזרה לעמוד הקודם

"במפנה הדרך, בערוב היום, יקיפונו חרש, ילוונו דום" (רחל)

קפלן יוסף ז"ל