מילים על עודד ראור, שהשתתף כמנטור במחזור הרביעי בתכנית המנטורינג

לקריאת הספד מפקד היחידה באזכרת במלואות שנה לפטירתו של עודד

 

 
 

דברים מאת אייל פוטשניק

 
חברים יקרים, 
 
אני רוצה לשתף אתכם בסיכום שלי לתוכנית המנטורינג עם המנטור שלי, עודד.
כשהודיעו לי שעודד ראור יהיה המנטור שלי, לא ידעתי אם זה טוב או רע. הכרתי אותו מהתקופה ביחידה, כשהוא היה מפל״ג פח״ע, וכן מהעבודה המשותפת כשהיה המצביא של הפרויקט עליו עבדנו. מאז הוא פיקד על היחידה כמובן, והיה קצת מרתיע לקבל את מפקד היחידה לשעבר כמנטור שלי, כי מה יעניינו אותו הבעיות הקטנות שלי.
המפגש הראשון התקיים בבית קפה שקט בשכונת צהלה, וכבר מאז היה לי ברור שלחששות שלי לא היה מקום.
למרות ההנחיה להיפגש בין פעם לשבועיים לפעם בחודש, עודד חשב שנכון שניפגש כל שבוע. הוא הציע לי תוכנית עבודה, בה נחלק את המפגשים לשלושה חלקים, ניתוח ערכים, קביעת יעדים, ובנית תוכנית אופרטיבית. 
בהמון המון סבלנות, עודד עזר לי והנחה אותי להבין מה בעצם חשוב לי בשלב זה של חיי. הוא היה איתי בהתלבטויות שלי, ובחוסר הודאות, וכל הזמן עודד אותי להמשיך ולנסות לעצב את הדרך שלי בתחומים השונים בתקופה הזאת של חיי.
הוא הפתיע אותי בהתלהבות שלו, כשהצלחנו אחרי כמה חודשים של מפגשים, להגיע לרשימת ערכים, ודאג תמיד להזכיר לי אותם. לא בתוכחה או בהנחייה כיצד לפעול, אלא באיך פעולות שלי, שלא תמיד הייתי בטוח בצדקתן, אכן מתיישבות עם ערכים אלו, ובכך לחזק אותי ולתמוך בי.  
עודד היה שם בשבילי, ולאחר כמה זמן כבר הבנתי שאני יכול לסמוך עליו, שתמיד יחשוב ויעשה הכל כדי לעזור לי. בעצה טובה, בחשיבה משותפת על תוכנית עבודה לפרויקט בעבודה, או בהכנה לשיחה חשובה עם הבוס.
עודד הדהים אותי במחויבות שלו, ובאיכפתיות שלו, תמיד שלח הודעה מעודדת ברגע הנכון, או סתם שאל מה קורה ואיך דברים הולכים.
בלוויה אתמול בערב, קול אחד עלה מכל מי שספד לעודד, על האדם האוהב והמסור שהיה, על הצניעות שלו, ועל הדוגמא האישית שהפגין. ואני הרגשתי שכולם מדברים גם מגרוני, ומבטאים את מה שאני הרגשתי כלפיו כשישבתי מולו והבטתי בעיניו הבהירות, בעוד הוא מדבר בשקט.
עודד ראור היה אדם מיוחד מאוד ובעל לב ענק ענק ענק. אני אסיר תודה על הזכות שנפלה בחלקי להכיר אותו בשנה האחרונה, ולספוג מהרוח וההשראה שהוא מפיץ. היינו בקשר עד הימים האחרונים, ולא יצא לי להודות לו על התהליך שעברתי בהנחייתו ובעזרתו, כי מי היה מאמין שכך הוא יסתיים.
תודה עודד, על הנתינה והעזרה, ועל הדברים שילוו אותי הלאה לנצח.
בהערכה רבה ובאהבה
אייל 
 
 
 
 

 

ביום ראשון ה-19/07/2015 במלאות שנה לפטירתו של מפקד היחידה לשעבר עודד ראור ז"ל התקיימה אזכרתו. מפקד היחידה נשא לזכרו את הדברים הבאים:

 

 
איילת, ניצן, אביב, האבא יהושע והאמא יהודית, האחות איריס, אמא של איילת – איריס, צוותים עודד וחגי, משפחה, חברים, משפחת היחידה.
הקיץ שעבר היה סוער ועצוב, ברצף המערכות והחוויות הלאומיות – "שובו אחים" ו"צוק איתן" חווינו כולנו אירוע מטלטל ברמה האישית – אובדנו של עודד חברנו ומפקדנו הנערץ.
בימים האחרונים עיינתי בדברים שעודד כתב בתקופת פיקודו על היחידה, המסמכים כולם קצרים, מתומצתים (הוא הביא את היכולת לומר הרבה במעט מילים לווירטואוזיות מרשימה...), המסר אצלו היה תמיד מאוד ברור! עודד, בשנה האחרונה נאמרות עליך הרבה מילים, אני יודע שזה היה יוצר אצלך לא מעט מבוכה – לנו קשה לתמצת, אף מילה עליך אינה מיותרת, אנחנו נהנים לדבר עליך ועל עשייתך במשך שעות וקצרה היריעה מלהכיל... גם לי קשה לצמצם את הדיבור עליך לדף איי 4 אחד כפי שאהבת ועל כך אני מתנצל מראש...
הנסיבות המצערות קרבו אותנו אל משפחתך בשנה האחרונה, הכרנו לעומק את הוריך יהושוע ויהודית – אנשי עבודה, חינוך ועמל, יצרו במו ידיהם מפעל יצרני משגשג, אנשים חמים וחכמים. הם אלו שיצקו בך את התוכן המוכר לנו כל כך : מוסר עבודה, ציוניות, אמונה בצדקת הדרך, הרעות ותחושת האחריות הלאומית – ערכים המאפיינים מפקדים ולוחמים ביחידה. ביקרנו בביתך וראינו את כור מחצבתך – תמונות מחייך החברתיים, משנות עיצובך – תנועת הנוער, מרכזיות החבר'ה שלך בעולמך, ואתה באופן לא מפתיע, מצד אחד בולט מהתמונות ישר לעין כדמות דומיננטית מאוד, ומצד שני נבוך מהסיטואציה...
נקשרנו גם למשפחתך הגרעינית, לאיילת, ניצן ואביב – לאהבה האינסופית שעטפה אתכם יחדיו ואיתה גם לכאב העצום שבלכתך מהן. לדומיננטיות ולמשמעות האדירה שלך בחייהן, לקשר המיוחד והנדיר שלך עם איילת. הבנו כמה כוח, סיפוק, הכוונה ועוצמה שאבת מאיילת ומבנותיך האהובות.
בהספד לפני שנה דיברתי על דמותך כלוחם ומנהיג צבאי, הסתכלות ממוקדת וחלקית. היית גם מפקד ואזרח המוטרד מהמציאות החברתית, כלכלית, מהקיטוב בחברה הישראלית ומהיחס לשונה ולאחר. ב 2006 נשאת נאום בפני תורמים לתוכנית המלגות לבוגרי היחידה – אמרת כך : "המטרה מבחינתי – השפעה יחידתית על החברה בישראל וחשוב יותר – חינוך לאזרחות טובה והובלה אזרחית חשובה! דבר נוסף הוא החיבור בין החיילים למפקדים, בין הלוחמים לתומכי הלחימה, העבודה המשותפת למען המטרה – זאת העוצמה היחידתית".
עודד, האמנת בדברים הללו בכל מאודך וגם לאחר פרישתך מהצבא המשכת לעסוק בתרומה בקהילה ולאנשים גם כמורה וגם כמתנדב בשבט הצופים בקדימה, הדגש שנתת היה על בקהילה ולא לקהילה – אותה גישה שכל כך אפיינה אותך – לבוא בגובה העיניים מתוך האנשים ולא מתוך עמדה מתנשאת. בשבוע שעבר חגגנו את סיום המסלול של צוותי נובמבר ביחידה, במהלך היום היחידה התפרסה ברחבי הארץ והתנדבה במסגרות שונות, פעילות שאורגנה על ידי מחלקת השלישות שניצן משרתת בה. היה זה אירוע מרגש וחשוב מאין כמוהו, הייתה לכך השפעה דרמטית על המפקדים והחיילים שנתרמו לפחות כמו שתרמו. השתילים שטיפחת ממשיכים לצמוח – היחידה דרך פעילותה הסדירה ופעילות המסדר ובוגריה ממשיכה לתרום, להשפיע על החברה הישראלית ולחנך לאזרחות מעורבת ופעילה.
אנטואן דה סנט אכזופרי (הסופר הנערץ עליך) כתב קטע שהיטיב לתאר את סגנונך הפיקודי :
 
 
"איך בונים ספינה?
אוספים אנשים
ונוטעים בהם את האהבה
והכמיהה לים הרחב
הגדול והאינסופי.
ולא אוספים אנשים
ואומרים להם לאסוף עצים
להכין תכניות
ולבנות ספינה"
(אנטואן דה סנט אכזופרי)
 
כמפקד וכאדם ידעת לאסוף את האנשים המתאימים, לטעת בהם את האהבה לעשייה, לתת להם לפרוח, להעז וגם לטעות, אפשרות להרחיב ולא לצמצם. נתת את הרוח וכיוון האף וידעת שכל השאר כבר יבוא מעוצמת האנשים והאמונה. בעבורי ובעבור המפקדים שעברו תחתיך זהו שיעור שנשאר עמנו לכל ימי חיינו.
משפחה יקרה, הכאב ממשיך להיות עצום ורב, נהיה תמיד לצדכם, נאמץ אתכם לליבנו ומי ייתן שלא תדעו עוד צער
 
 
חזרה לעמוד הקודם