חוויה אישית של משתתף עבר בתכנית המנטורינג

עוד יום… או יותר נכון לילה

אני יושב לעבוד, השעה מאוחרת…

אני עובר על מיילים שלא נקראו.. אולי זה שוב הפחד מההחמצה.. זה שפוגש אותי במקומות לא צפויים ובטוח שלא ברורים…

 

בין המיילים אני מזהה מייל מהמסדר.. קורס מנטורים.. שמעתי על זה מחברים - עושה פלאים! כאילו זה פרסומת לשמפו. ופתאום באמצע הלילה אמרתי לעצמי שאולי זה אלוהים הגיע להאיר לי את הדרך.. הרי אני כבר שנים מחפש את הדרך! אבל אז אני רואה את התאריך.. עבר הזמן להגיש את המועמדות, זה כנראה מלמעלה.. נגזר עלינו לעבוד קשה. גם תמיד אמרו שבשביל להצליח, צריך לעבוד קשה! רק שכחו פרט אחד קטן...

 

מה זו הצלחה? אף אחד לא הסביר.. צריך להבין לבד. אבל זו כבר תיבה אחרת שנפתח במועד מאוחר יותר.

 

אז הימרתי.. מה כבר יכול להיות. אני ארשם.. מקסימום, אם אני לא אתקבל, יהיה תירוץ טוב - עבר הזמן.

 

ישבתי לכתוב, למלא את השאלות, היה לי כל כך הרבה להגיד שהרגשתי שאין מספיק מקום (למרות שזה מחשב והוא יודע להכיל יותר טוב מכולם), אז חשבתי וכתבתי וחשבתי וכתבתי.. ופתאום הבנתי!

 

אני חייב את הקורס הזה! אני כבר שנים מנסה.. ואחרי כל השיעורים שהעברתי במכינה זה רק מתבשל אצלי יותר ויותר.. אני חייב פוש כדי לצאת החוצה! וזו ההזדמנות!

 

אז הגשתי את המועמדות שלי, והמתנתי בשקט (ז"א המשכתי לעבוד ולעבוד) ועברו עוד איזה שבועיים. אולי, אני לא באמת זוכר. הייתי עסוק. ופתאום באיזה צהריים, בן דרור מתקשר! מהמסדר. התקבלת.. רק מחכים למאץ (התאמה)

 

אז סיפור שהיה כך היה, חיפשו לי שידוך... והשידוך הגיע! עד אליי למשרד!

אמנם לא האביר על הסוס הלבן… אבל עצם העובדה שמישהו מגיע מרחוק ומתחייב לתהליך כל כך ארוך ורק בשבילי (למרות שאני בטוח שגם הוא מפיק משהו עבורו) זה עושה המון!

 

זה עושה טוב על הלב, שיש מישהו שלא מכיר אותך, לא נפגשתם מעולם, והוא מגיע. ותוך דקה אתה מספר לו את הסודות הכי גדולים שלך, משתף אותו בדילמות הקשות ובעיקר נהנה שסוף סוף מישהו מבין אותך.

 

אז הוא הקשיב.. עיבד.. חשב.. דיבר.. וסיפר שהולכת להיות דרך ארוכה, מעניינת ומאתגרת!

 

הוא שם לי מראה מול הפנים.. ולקח אותי 10 שנים קדימה בלי העצירה הזו. לא מקום שהייתי רוצה להיות בו. 

הסכמנו על התהליך.

 

הוא הכריז מה הולך להיות.. הבהיר לי שהוא פה רק כדי לעזור לי להוציא לפועל החלטות שכבר קיבלתי מזמן...

"אתה לא משלם לי בשביל להיות הפסיכולוג שלך", והאמת אני רק חשבתי שאיזה מגניב זה שלא משלמים בכלל,   זה הופך את זה להרבה יותר מחייב, כי כאן יש מישהו שעושה את מה שהוא עושה מאהבה! ומרצון אמיתי וכנה שאני אצליח. אצליח מה? אצליח להגיע למקום שנכון לי.

 

אז התחלנו.. דיי מהר הוא הבין שאני יודע מה המקום שאליו אני רוצה להגיע, את חצי הדרך עברנו.

אז מה צריך? צריך זמן.. ולישון פחות זה לא משהו.. אז צריך לפנות זמן. ואיך הוא טוב בלפנות זמן, הוא קרא אותי בשניה וקנה אותי בשניה נוספת. 

 

ישר הבין מה התהליך שמתאים לי. הפך את מה שצריך להיות משימתי למשימה. וביקש לעשות קצת וואסטו על הדרך.. למה וואטסו? כדי להתמודד! להתמודד עם מה? להתמודד עם כלום! 

 

בום!

 

הבנתי מה הבעיה שלי.. 

ז"א מה אחת מהבעיות שלי...

 

אני לא מסוגל להרגע.. לא מסוגל לנוח… חייב כל הזמן לעשות משהו…

 

אז מה עושים?

 

מפנים זמן..

 

איזה זמן?

 

זמן לעצמי

 

ומה עושים בו?

 

עושים בדיוק מה שרציתי לעשות כשאהיה גדול…

חזרה לעמוד הקודם